image

ב

בוגרד מיכאל (2011)

יליד סרביה. סגן אלוף בצה"ל תושב רמת גן, שירת בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה ובחיל התחזוקה של צה"ל בשנות ה-50 נשלח על ידי המוסד לאלג'יריה ליחידות גונן להגנה על הקהילות היהודיות שם.

 

 

בוהדנה אברהם (הרב) (2015)

יליד מרוקו. נולד בעיר סאפי וסיים שם את לימודיו התיכוניים. משם עבר לעיר הבירה רבאט ללימודים אצל הרב משה מלכה. בסאפי הכיר את בחירת ליבו מרסל ונשא אותה לאישה בעיר הולדתו. אברהם גויס "למסגרת" בעיר סאפי, פעל שם יחד עם אסיר ציון מאיר ויצמן ז"ל עם ז'ק וג'נר ואחרים טובים ומוכשרים. בקיץ 1958 השתתף בארץ בקורס להקמת יחידה ימית מבצעית וחזר לעירו להמשך פעילות למען העלייה החשאית. אברהם היה אדם חרוץ, רציני מאד, אמין וציוני. הוא הוסמך לרבנות, חינך באשדוד דורות של תלמידים, ליווה עשרות נערים לבר-מצווה. הוא היה מחנך ומורה לגמרא בתיכון מקיף ב' באשדוד ומשם פרש לגמלאות. ולאחר פרישתו היה רב בית הכנסת בעיר ושם פתח "כולל" ובו למדו עשרות מילדי אשדוד.

אברהם נפל למשכב כחודש ימים, אושפז, והלך לעולמו ב- 21.12.2014 ונטמן כבקשתו בירושלים. איש מופת היה.

 

בוסקילה סימון (1935)

יליד מרוקו. 1957 - גויס למסגרת למקהלה בפלוגת הנהגים ופעל עד 1962

 

 

 

בוקובזה סניסר 2016

יליד תוניסיה. תושב העיר אשדוד. 1957-1962 גויס בתוניסיה ופעל ביחידת "גונן" של ה"מסגרת" להגנה על הקהילה היהודית בתוניסיה.

 

 

בוקובזה סניסר

בוקר-בוקרה בנימין (1932)

יליד תוניסיה. 1955-1956 גויס ל"מסגרת" בתוניסיה, התנדב לסייע בעליה החשאית של יהודי מרוקו. 1957-1962 פעל במסגרת "המקהלה" במרוקו, עלה ארצה בשנת 1962 ועבד במשרד החינוך במשך 12 שנה.

ירד מהארץ לפריז ולאחר שנים נפטר שם. איש מופת היה.

 

בז מיכאל (אלבז) 1939-2015

יליד מרוקו. 1956 גויס במרוקו ל"מקהלה" השלוחה לעלייה החשאית ופעל שם במסירות רבה וברצינות האופיינית לו. לאחר עלייתו ארצה שירת בצה"ל בהנדסה קרבית מוצנחת ובשנת 1960 לאחר שירותו הצבאי גויס למשטרת ישראל, עבר קורסים והשתלמויות והתקדם בשורות המשטרה ועד דרגת ראש לשכת המודיעין של משטרת ישראל בעיר עזה בתקופה הסוערת ביותר. שם גם מילא את תפקידו בהצלחה רבה. מיכאל היה מסור מאד לפעילות הארגון בארץ - השתתף בכל ימי עיון ובכל טקס לזכר חללי "אגוז".

שנים לאחר יציאתו לגמלאות הלך מיכאל לעולמו לאחר מחלה קשה ונטמן בבאר-שבע. משכמו ומעלה היה מיכאל. מלח הארץ. יהיה זכרו ברוך.

 

בז מיכאל

בטיטו מכלוף (1933-2016)

יליד מרוקו. גויס ל"מסגרת" במרוקו ופעל בשלוחת "המקהלה" לעלייה חשאית בפלוגת הנהגים משנת 1959-1962 עם עלייתו ארצה עבד כאינסטלטור במשך שנים והתפרנס בכבוד. בשנת 2016 הלך לעולמו לאחר מחלה. יהיה זכרו ברוך.

 

 

ביבאס מיכאל (1937-1996)

יליד מרוקו. 1956-1963 גויס במרוקו לשורות "המקהלה" לעלייה החשאית של יהודי מרוקו. עם עלייתו ארצה החל לעבוד במחלקת העלייה של הסוכנות היהודית בירושלים. 1971-1973 נשלח למרוקו כשליח הסוכנות היהודית. חזר ארצה, למחלקת העלייה בסוכנות היהודית בירושלים ומילא שם תפקיד בכיר.

1996 – הלך לעולמו לאחר מחלה קשה.

 

ביבאס מיכאל

ביז'ו עובדיה

 

 

 

בייסקי משה - שופט בבית המשפט העליון (1921-2007)

יליד פולין, היה בתקופת השואה בגטאות ובמחנות השמדה. בגיל 24 עלה ארצה לקיבוץ תל-יצחק. במהלך שנותיו פעל רבות למען ניצולי השואה. בשנות החמישים נשלח על ידי מחלקת עליית הנוער של הסוכנות היהודית לארמון "קמבוס" שבדרום צרפת ושם הכין בני נוער ממרוקו לקליטתם במסגרות השונות בארץ. עבור פעילות זו הוענקה לו תעודת הוקרה מטעם ארגון פעילי המחתרת בצפון אפריקה. ב- 1979 מונה לכהונת שופט בבית המשפט העליון בו כיהן במשך 12 שנה. הוא עמד בראש הוועדה שחקרה את משבר מניות הבנקים. משה בייסקי השתתף כל שנה בטקס לזכר חללי אגוז באשדוד.

איש מופת. הלך לעולמו בשנת 2007 בשיבה טובה. יהיה זכרו ברוך.

 

בינם-ברנד אורג

 

 

 

ביסמוט ג'ורג' 7.03.1930

יליד תוניס. גויס "למסגרת" ופעל בין השנים 1960-1962 תחת פיקודו של ברמי מוריס. התגורר שנים בצרפת וחזר לעירו אשדוד, שם הלך לעולמו לאחר מחלה. יהיה זכרו ברוך.

 

 

בכר מוני (פרופ')

בשנת 1962 ובהיותו סטודנט לרפואה בצרפת וקצין בצה"ל גויס על ידי המוסד להדרכת פעילי המחתרת מצפון אפריקה אשר הגיעו לקורס מ"כ בארמון "קמבוס" שבדרום צרפת שהיה בפיקודו של  פרדי. עם סיום לימודיו בצרפת חזר ארצה, עבד בבתי החולים השונים בארץ ולימים פרופסור בקרדיולוגיה, מנהל מכון הלב בבי"ח שיבא בתל השומר. איש אשכולות. יהיה זכרו ברוך.

 

בן אור מאיר

 

 

בן-איון עמרם (1926-1997)

עמרם נולד בעיר וואזן שבמרוקו ב- 26.10.1926 בנם של אסתר לבית סודרי ואברהם בן-איון. הוא היה בעל עסק סיטונאי בערבווה ליד הגבול שהפריד בין האזור הצרפתי והספרדי וסיפק מוצרי מזון לשבטי הסביבה ולצבא הצרפתי. ביוני 1944 ניצל יחסיו הטובים עם מפקד האזור, כדי להשיג מסמכים עבור יהודים שברחו מהאזור הספרדי. בפברואר 1946 עמרם הצטרף לקבוצת בו-יהודה בקזבלנקה. 1947- פעל בעלייה החשאית של יהודי מרוקו דרך העיר אוג'דה לעבר אלג'יריה. 1956- נרשם כחבר במפלגת "האיסתיקלל המרוקאית" וקשר קשרים טובים עם ראש המפלגה ושר לענייני האסלם–עלאל- אל- פאסי. פעל הודות לקשרים עם השר להצלת מספר נערות יהודיות שנחטפו על ידי קציני משטרה או אחרים, נאלצו להתאסלם, ולהינשא למוסלמים. 1966- יחד עם בני משפחתו עלה ארצה לאחר שנודע לו שהמשטרה עומדת לעצור אותו.

לאחר שנים ירד עם בני משפחתו לדרום אמריקה ובשנת 1997 ולאחר מחלה הלך לעולמו והשאיר משפחה לתפארת שכל בניה שירתו בצה"ל. איש אשכולות היה עמרם. מלח הארץ.

 

בן איון רפאל

יליד מרוקו, אסיר ציון. גויס ל"מקהלה" השלוחה של "המסגרת" הממונה על העלייה החשאית של יהודי מרוקו. ב-6/4/1961 נעצר בגבול בין מרוקו לספרד. עבר חקירה מייגעת ועינויים קשים במשך 16 ימים במשטרת נאדור שבצפון מרוקו, משם הועבר להמשך החקירות למשטרת אוג'דה, במהלך החקירות חקירות אלה שברו את כל שיניו. לאחר 16 ימים הובא ב- 22 באפריל 1961 למשפט ונדון למאסר של 8 חודשים בכלא נאדור הארור בתנאים ירודים מאוד. בסוף שנת 1961 עלה ארצה עם בני משפחתו ונקלטו בעיר אשדוד. שם עבד למחייתו עד ליציאתו לגמלאות. 

דאגתו הרבה הייתה חינוך לילדיו. שניים מהם היום עורכי דין מצליחים בתל אביב ובת הנשואה גם היא לעורך דין מוצלח. רפאל הלך לעולמו לאחר מחלה קשה ונטמן בעיר שכה אהב אשדוד. מלח הארץ. יהיה זכרו ברוך.

 

בן אזרף סם

יליד מרוקו. מנכ"ל משרד האוצר המרוקאי, היה יהודי גאה, בעל תרבות יהודית וכללית שנהנה ממעמד חברתי איתן והיה עשיר מופלג. אשתו הייתה רוזנת לא יהודייה שהתאלמנה מבעלה רוזן צרפתי לשעבר. סם גויס לשלוחת העורף הציבורי על ידי שלוחת המודיעין של המסגרת. אלכס גתמון רקם עמו ידידות אמיצה, כאשר אשתו של סם לא ידעה דבר על זהותם האמתית של אלכס וכרמית גתמון. סם הצליח לארגן בחודש יולי 1961 פגישה ראשונה מעשית בין עבדל-קאדר בנג'לון כנציג השלטון המרוקאי לבין נציג המוסד במקרה זה אלכס גתמון שהובילה למשא ומתן על יציאת יהודי מרוקו.

משא ומתן מוצלח שהסתכם בהסכם על יציאת 50.000 יהודים לאירופה, קנדה, או ארה"ב. בסופו של דבר יצאו במבצע "יכין" 90.000 יהודים וכולם עלו ארצה. מלח הארץ. יהיה זכרו ברוך.

 

בן אלבה סימון 

 

 

 

בן גרא רפאל (הכט)

יליד שלזיה שבגרמניה. למד בישיבת הרב ברויאר בפרנקפורט וכמעט הוסמך לרב שם. 1938 עם עלית הנאצים לשלטון נמלט לפראג ומשם עלה לארץ ישראל. למד באוניברסיטה העברית בירושלים ומשם הלך לעבוד במשק של דודו בבית יצחק שבעמק חפר.  1948 – הצטרף יחד עם אשתו שושנה לראשוני המתיישבים של מושב בצרה בשרון. שם חיו גם שני בניו אהוד ויואב ובני משפחותיהם. רפאל נקרא לצאת לשליחות במרוקו מטעם המחלקה להתיישבות של הסוכנות היהודית. פעל במרוקו מדצמבר 1955. עם קבלת עצמאות מרוקו נתבקש לעזוב את המדינה ולהצטרף ליעקב חסן לאלג'יריה. אליה הגיע ב- 23 בחודש דצמבר 1956 ומיד החל בגיוס משפחות להתיישבות בארץ.  מכתבו האחרון למשפחתו הוא מיום 14 בפברואר 1958. 

החטיפה:  הימים הם ימי מלחמה עקובה מדם בין המורדים האלג'יראים וכוחות ממשלת צרפת במטרה להשיג עצמאות מדינית. ב – 17 בפברואר 1958 היו יעקב חסן ורפאל בן-גרא בדרכם מעיר טיארט לאפלו שבסמוך לגבול מרוקו בתפקידם בענייני עליית יהודים. הם שכרו מונית עם נהג ערבי ויצאו לדרך לאפלו. הואיל ולא הגיעו למקום חפצם החלו לדאוג לגורלם. באזור נתגלתה מכונית שרופה, בחקירת שלטונות צרפת התברר שהשניים היו מנוסעי המכונית, וכנראה שנהג המונית שיתף פעולה עם המורדים. אבל עקבותיהם נעלמו.  ב – 18 בפברואר 1958 הועברה ארצה הידיעה על חטיפתם. בתחילת מאי 1958 רווחו שמועות, כי השניים כבר לא בחיים והם נרצחו על ידי מורדי האף. אל. אן.

שליחי המוסד עשו מאמצים רבים על מנת למצוא את גופותיהם ובמיוחד הגדיל לעשות זאת זאב עמית ז"ל איש נהלל שהיה מפקד המסגרת באזור אוראן והיו לו קשרים ידידותיים עם השלטונות הצבאיים הצרפתיים, ומדי פעם כאשר יחידות צבא צרפתיות היו מגלות מצבורי גופות שחוסלו ע"י ה- f.l.n.  היו זאב וידידו רופא השיניים היהודי -שהיו בידו תצלומי השיניים של החטופים יוצאים לאותם מקומות ומנסים לזהות את הגופות של רפאל ויעקב אך לשווא.

רפאל השאיר משפחה לתפארת. מלח הארץ. יהיה זכרו ברוך.

 

בן אשר רפאל (ג'ורנו) (1915-2003)

חבר קיבוץ כפר מנחם יליד תוניסיה. למד תורה ב-"קוטאב" וכן למד צרפתית מגיל 10 באליאנס. אביו היה תעשיין של שימורי דגים ובעל בית חרושת גדול. בגיל 20 נסע לפריז ולמד שם אלקטרוניקה ובהזדמנות זו ניהל גם מחנה קיץ של "השומר הצעיר" בבלגיה. בגיל 21 התגייס לצבא הצרפתי ובזמן החופשות הקים בתוניסיה את הגדוד של ק.ק.ל. 1949 עלה רפאל עם אשתו ארלט ובנותיהם חנה ומיכל ארצה והצטרפו לקיבוץ דן שבגליל העליון, אך בשנת 1954 עברה כל המשפחה לקיבוץ כפר מנחם ושם רפאל עבד בבניין וכמציל בבריכה של הקיבוץ. 1956 נשלח למרוקו על ידי הסוכנות היהודית-מחלקת העלייה ופעל בעיר טנג'יר. עם סיום שליחותו חזר לקיבוצו כפר מנחם. 

רפאל  הלך לעולמו ב- 23 בספטמבר 2003 לאחר מחלה. בהשאירו שלוש בנות, בן ו-11 נכדים. יהיה זכרו ברוך.

 

בן דהן שלמה (1928)

יליד העיר סיאוטה (מרוקו הספרדית). עוד משחר נעוריו בשנים 1947-1948 פעל יחד עם ויקטור וסם אביטבול בההעפלה ובהגנה על הקהילה היהודית במרוקו. שורש פעולותיו אורגנו ותודרכו על ידי תנועת הנוער, "שרל נטר". שלמה התמסר בכל ליבו לציונות, להעפלה ולדברים גלויים וסמויים תחת הדרכתו של מאיר בן יאיר ז"ל, הרוח החיה של ארגון המחנות. 1950-1956 – נשלח ופעל במרוקו במסגרת תנועות הנוער הציוניות ובהתחלת הפעילות החשאית של תנועות אלה חזר ארצה. שלמה מילא במסירות ובנאמנות כל משימה שהוטלה עליו. הוא הקדיש את רוב זמנו לצופים. כינויו שם היה MOUTON.

 

בן דוד מאיר (2004)

יליד מוגדור שבמרוקו. 1956 - מאיר גויס ל"מסגרת" בעירו. 1958 – נשלח ארצה לקורס ימי בו השתתפו 16 חברי "גונן" כולם ממרוקו. בחזרה מהקורס נתמנה מאיר למפקד המחתרת בעירו. הוא היה בעל סירה גדולה בנמל מוגדור, מה שאפשר למפקד חוליות החוף, מאיר קנפו לקיים אימונים בחופי העיר. מאיר הקים גם סליק נשק בביתו. עם עלייתו ארצה, למד את השפה באולפן ושם הכיר עולה אמריקאית, נישא לה ויחדיו עזבו את הארץ לניו יורק ושם הקים חנות ספרים כפי שהייתה לו בעיר הולדתו. שם גם המשיך בפעילותו הספורטיבית כטניסאי. לימים, חלה מאיר במחלה הארורה וטופל במסירות על ידי אשתו השנייה ריי קארול פישר ועד יומו האחרון ב- 21.01.2004 יהיה זכרו ברוך.

 

בן הרוש מוריס (1938-1998)

יליד העיר רבאט, שם גויס "למסגרת" ופעל עד העברתו לקזבלנקה בה שובץ ביחידות "גונן" להגנה על הקהילה היהודית. מפקדו רמון-מאיר קנפו אומר עליו: מוריס היה צעיר, נועז ומסור לכל משימה שהוטלה עליו. היה בעל יושר, מוסר גבוה, משמעת ברזל, דיוק ודבקות במטרה. הוא השתתף במבצע האחרון של הספינה "אגוז" בלילה שבין ה-9 ל-10 בינואר 1961 ובו משפחתו הוברחה ומצא את מותה הטרגי. משטרת מרוקו חיפשה אחריו לאחר הטרגדיה ולכן הוא הוברח מחוץ לגבולות מרוקו. עם עלייתו ארצה החל לעבוד באגף המכס בנמל חיפה עד יציאתו לגמלאות.

בחודש אוקטובר 1998 הלך לעולמו לאחר מחלה קשה. בהלווייתו הספיד אותו מפקדו מאיר קנפו. מוריס היה איש צנוע וישר דרך יהיה זכרו ברוך.

 

בן הרוש מטילדה

ילידת מרוקו. בשנות ה-50 פעלה בקזבלנקה כעוזרת ראשית למנהל מחלקת העלייה של הסוכנות היהודית שם: דוד מויאל ז"ל. עם עלייתה ארצה התגוררה בבת ים ועבדה במשרדי הסוכנות היהודית בתל אביב בנושאי עלייה וקליטה, ותקופה מסוימת היא גם עבדה במשרדי ברית יוצאי מרוקו בתל אביב. מטילדה הייתה מסורה לתפקידיה באופן בלתי רגיל. לאחר פרישתה חלתה והלכה לעולמה בעירה בת ים שם גם נטמנה.

אשת חיל הייתה מטילדה.

 

בן הרוש רחל (1944-2017)

ילידת מרקש. עובדת סוציאלית במקצועה. במרוקו לפני עלייתה היא הייתה מורה. 1959-61 – פעלה במסגרת שלוחת "בלט" [תנועות הנוער הציוניות שנכנסו למחתרת בשנת 1956]. 1969 -עלתה לישראל, ולאחר לימודיה התקבלה לעבודה בעיריית תל אביב כעובדת סוציאלית. היא הייתה מאוד מסורה לעבודתה והתקדמה בתפקידה עד ניהול מחלקה במשך שנים. 2005 - רחל פרשה לגמלאות והתמסרה לפעילות במסגרת ברית יוצאי מרוקו בישראל וזאת עד שחלתה. הלכה לעולמה בשנת 2017 השאירה משפחה מלח הארץ כפי שהייתה בעצמה.

 

בן זימן אלברט (1937-1996)

 

 

 

בן זקן סם (ביל)

יליד העיר מלייה מובלעת שבשליטה ספרדית. 1957- 1960 היה מפקד מחנה המעבר בעיר מליליה אליו מגיעים בהסעת עולים בחשאי לעיירה טיוסטוטין במובלעת מלייה, ומשם לכפר סמאר. ומשם עד 5 ק"מ מהגבול עם מורה דרך עוברים את הגבול ברגל בלילה עד המחנה במלייה [לשם הגיע מאיר קנפו כאשר ברח ממרוקו]. סם עבר לגור במדריד ושם נפטר לאחר מחלה.

תעודת הוקרה של הארגון הוענקה למשפחתו במדריד לאחר מותו על ידי שגריר ישראל שם פרופ' שלמה בן עמי. יהיה זכרו ברוך.

 

בן זקן סם

בן חיים אפרים (פרידמן) (1916-2010)

יליד הולנד. 1939 – עלה ארצה עם אשתו ברטה ועם ילדיו אורי, הלל, מירה'לה, רותי ותרצה. היה ממקימי קיבוץ בית אורן. 1941 – התגייס לפלמ"ח ולאחר שנתיים בשנת 1944 נשלח לתוניסיה ולמרוקו בהוראת בן גוריון כשליח הראשון מטעם המוסד לעלייה ב' ושם הקים ארגון "ההגנה" ומינה מפקדים מקומיים לנושא. 1947 פיקד מחופי אלג'יריה יחד עם סם אביטל על הברחת יהודי מרוקו ותוניסיה באמצעות שלושת אניות המעפילים "יהודה הלוי" "שיבת ציון" ו" החלוץ". בחזרתו ארצה הקים את המחלקה ליהודי המזרח בסוכנות היהודית, היה סגן ראש המועצה האזורית של חוף הכרמל, ממקימי בית הספר האזורי במעגן מיכאל. 1961 – שגריר ברפובליקה המרכז אפריקאית בצ'אד. אחרי מלחמת ששת הימים הצטרף למקימי התנועה למען ארץ ישראל השלמה.

בשנות חייו האחרונות התגורר בקיבוץ גבעת חיים מאוחד. ושם הלך לעולמו בשיבה טובה. איש אשכולות היה אפרים, בעל מוסר גבוה ויושר בלתי רגיל. 

 

בן חיים אפריים

בן חיים ברטה

(אשתו של אפרים בן חיים-פרידמן)  חברת קיבוץ בית אורן. בשנים 1947-48 ברטה פעלה באלג'יריה בנושא הברחת יהודי מרוקו יחד עם בעלה אפרים. ועם סיום פעילותה חזרה לקיבוצה בית אורן עד סוף ימיה ונטמנה שם. אישה משכמה ומעלה.

 

 

בן חיים חיימק'ה

יליד מרוקו. חבר קיבוץ גבת. בא מבית דתי ועלה ארצה עם משפחתו בשנות ה-50 למעברה ומשם נשלח לבית הספר בקיבוץ גבת שם עבר את כל שנות חיו עד יומו האחרון. חיים היה חקלאי ואיש חינוך שעשה בשליחויות שונות מטעם המדינה ובהן שליחות למרוקו מטעם המוסד, לסיוע בעלייה החשאית של יהודי מרוקו. חיבר ספרים אחדים על חיי יהודי מרוקו ועל תרבותם, סיפורים קצרים, מסות ומאמרים. כן חיבר בשנת 2008 ספר בשם "הנמר המעופף" ובו סיפור בשם "ההבטחה" הקשור לטרגדיה של הספינה "אגוז" וספר בשם "בארץ הברברים".

חיים הלך לעולמו ונטמן בקיבוצו גבת. יהיה זכרו ברוך.

 

בן חיים חיימקה

בן יאיר מאיר

יליד מרוקו. אחראי על ארגון המחנות של הנוער היהודי 1947-1948

 

 

בן יעקב צעירה (1922-2012)

סגנית ראש המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים. ממונה על מדור הגמלאים של המוסד. הייתה שותפה ללכידתו של אייכמן. בין מייסדי המל"מ (מרכז למורשת המודיעין) שנים לפני פטירתה ארגון פעילי המחתרת וההעפלה בצפון אפריקה העניק לה תעודת הוקרה בטקס ממלכתי.

 

בן כליפא מישל

 

 

 

בן כליפא צ'רלי (1934-2014)

יליד קזבלנקה, למד בבית הספר אליאנס בעיר. צ'רלי היה בין הספורטאים המוצלחים, ובין המתאבקים המוכשרים ביותר במרוקו. גויס "למסגרת" ופעל בקזבלנקה בשלוחת "המקהלה" לעלייה החשאית של יהודי מרוקו. יחד עם חבר ארגוננו בן שהל אלברט יל"א. בשנת 1963 עלה ארצה במבצע יכין ונקלט בעיר אשדוד שם התקבל לעבודה בנמל.

לאחר מחלה שגרמה לו לעיוורון פרש מהנמל והחל לעבוד למרות עיוורונו כמסג'יסט בעיר. בשנת 2014 הלך צ'רלי לעולמו ונטמן באשדוד. יהיה זכרו ברוך.

 

בן לולו חיים (2016)

יליד מרוקו. היה מדריך מקצועי ב"אורט" קזבלנקה. בשנים 1959-65 פעל במסגרת "קבוצת אורט" שגויסה בבית הספר, לעלייה החשאית של יהודי מרוקו. עם עלייתו ארצה פתח עסק בראשון לציון אותו הוא ניהל עד יומו האחרון.

בשנת 2016 הלך לעולמו לאחר מחלה ממושכת. יהיה זכרו ברוך.

 

בן נעים ג'ורג' (2008)

יליד העיר פאס שבמרוקו. אסיר ציון פעל בטנג'יר כסגן מפקד השלוחה בעיר מיו ונעצר שם במסגרת פעילותו. סייעו בידו בפעילות זו:יהודה קירוב [yac] מוריס כהן [mac] ד"ר יוסף בנג'ו, ופאקו [ספרדי מקומי] לאחר בריחתו מטנג'יר כאשר שוחרר על תנאי ועד משפטו אירגן מיו את בריחתו מטנג'יר לאירופה.

כאיש "המוסד" שירת ג'ורג' במסגרת "צומת" באירופה בפיקודו של יוסף רענן עד שנת 1964. וחזר לשרת בחיל המודיעין של צה"ל עד 1975.

 

בן סימון יעקב

יליד מרוקו. אסיר ציון. פעל בעיר מזגאן בין השנים 1960-1969 כאחראי על העלייה במיוחד במבצע "יכין" בו הוא ריכז את הפעילות בעירו ובסביבה. נעצר על ידי הבולשת המרוקאית עקב פעילותו, ועבר עינויים. עם עלייתו ארצה נקלט בנתניה. שם הלך לעולמו לאחר מחלה. יהיה זכרו ברוך.

 

 

בן סימון קלוד (בן שמעון יהודה) (2002-1940)

יליד העיר פאס שבמרוקו. גויס ל"מסגרת" בעיר הולדתו ופעל שם עד עלייתו ארצה בשנת 1961. לאחר שנה התגייס לצה"ל לגולני. במלחמת ששת הימים נלחם בצוות סיור "שועלי שמשון". בארץ גויס "כלוחם המוסד", הצטיין בתפקידו ושירת שנים רבות ביחידה נבחרת.

קלוד היה תמיד בין המצטיינים והייתה לו הערכה רבה הן מחבריו למוסד והן ממפקדיו. קלוד יצא לשליחויות רבות וחשאיות ברחבי העולם ומילא תמיד את תפקידו במסירות רבה ובנחישות. ביציאתו לגמלאות "מהמוסד" פתח גלריה לציור ביפו והיה מאושר בעבודתו החדשה. ידיד אמין ונאמן עד יומו האחרון. ב-14 ביולי 2002 הלך לעולמו לאחר התקף לב. הספיד אותו יו"ר הארגון מאיר קנפו בנוכחות מפקדיו מהמוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים. מלח הארץ.

השאיר אחריו את אהבת חייו מרים, שתי בנות: אלזה ונעמי והבן סוני משפחה לתפארת.

 

בן סימון קלוד

בן סעדון אהרון

 

 

 

 

בן סעיד אלברט (1944-2014)

יליד מרוקו. אלברט גויס למחתרת מתנועתו "דרור" תנועה ציונית שנכנסה למחתרת בשנת 1956. פעל במסגרת ה"מקהלה" לעלייה חשאית של יהודי מרוקו. עם עלייתו ארצה גויס לצה"ל ועם שחרורו התגייס לשורות משטרת ישראל בה עשה חיל. אלברט פיקד על המגזר הבדואי של המשטרה והגיע לדרגת קצונה בכירה. הלך לעולמו לאחר מחלה והשאיר אישה ומשפחה לתפארת.

 

 

בן שטרית חיים (1998)

יליד מרוקו. ממקימי "המסגרת" במרוקו. השתתף בעשרות מבצעים מסוכנים הן בדרומה והן בצפונה של מרוקו בהם גילה תמיד תושייה ועוז רוח. בהיותו בעל מוסך בקזבלנקה ובעל רכבים מיוחדים היה תמיד הראשון שהגיע לחלץ רכב שנתקע בבעיה בדרכו או בחזרה ממבצע. חיים נטל על עצמו משימות של מבריח גבולות, השתתף במבצעי הספינה "אגוז" וגם במבצעי הברחת נשק למרוקו והבאת מזוודות נשק לידי רמון (מאיר קנפו). חיים היה בעל תכונות בלתי רגילות: מסירות, יושר, מוסר גבוה, דיוק ודבקות במטרה. עם עלייתו ארצה יחד עם בני משפחתו השתקע בעיר אשדוד ושם הקים מוסך. הוא נבחר לתפקיד יו"ר ארגון פעילי המחתרת בעיר אשדוד הקדיש רוב זמנו לקידום הפעילות הן בקרב בתי הספר בעיר והן בקרב הארגונים הפועלים שם. חיים הקים בית כנסת בעיר והעמיד אותה לרשות אברכים ככולל ללא כל תמורה כספית.

לאחר מחלה קשה הלך חיים לעולמו בשנת 1998 ונטמן בעיר הספיד אותו יו"ר הארגון מאיר קנפו. משפחתו של חיים הכניסה לאחר מותו בהוד והדר ספר תורה לבית הכנסת לזכרו של האיש הנהדר הזה. איש מופת היה חיים.

 

בן שטרית חיים

בן שמחון שאול (1929-2017)

שאול נולד בעיר פאס בשם שרל בן סימון, עלה ארצה בחודש אוגוסט 1948. לפני עלייתו פעל חודשים מספר בעלייה החשאית דרך העיר אוג'דה, הוא נעצר במסגרת פעילות זו, שוחרר לאחר מספר ימים וחזר לעירו. עם עלייתו ארצה התגייס לצה"ל ושירת בגדוד השמיני של חטיבת הנגב. לאחר שחרורו התגורר בירושלים ושם הצטרף למשמרת הצעירה של מפא"י. בחודש נובמבר 1958 הגיע לאשדוד מיד אחרי הקמתה של העיר, בתפקיד מזכיר מועצת הפועלים של ההסתדרות. בשנים 1962-1963 היה בשליחות ההסתדרות בסנגל, שם סייע לאיגודים המקצועיים ובאותה תקופה נפצע בתאונת דרכים. בחזרה ארצה הקים שאול את הארגון העולמי של יהודי צפון אפריקה במסגרתו, קרן לחלוקת מלגות לסטודנטים מעוטי יכולת כלכלית. כמו כן, חידש את חגיגות המימונה. שאול יזם והקים בית אבות באשדוד. ולפי בקשת ראש העיר נקרא לאחר מותו "בית שאול".

 שאול הלך לעולמו ביום 12.07.2017 ונטמן בעיר שכה אהב אשדוד. יהי זכרו ברוך.

 

בנואיש אליאס (1923)

יליד מרוקו. גויס שם על ידי "המסגרת" לשלוחת "גרקו" [העורף הציבורי של "המסגרת"] בראשה עמד באותה תקופה דוד עמר יו"ר הקהילה היהודית בקזבלנקה. 1962 – 1981 הוא היה מאוד מחובר לשלטון המרוקאי לאחר העצמאות. 

התערב מדי פעם בשם "ארגון הקהילה היהודית" בפני השלטונות בנושאים הקשורים למסגרת.

 

בנג'ו דליה (1939-2015)

ילידת מרוקו, בוגרת תנועת דרור בקזבלנקה ובהיותה בת 17 מדריכה בתנועה. פעלה בעלייה החשאית של יהודי מרוקו וכאשר המשטרה עלתה על עקבותיה נאלצה דליה לברוח ובעזרת אנשי "גונן" והמקהלה חצתה את הגבול הספרדי יחד עם עוד 30 פעילי התנועה. כל הקבוצה הגיעה לכפר הצרפתי ג'ימונט שם עברה הכשרה בת חצי שנה בחווה חקלאית להכנתה לקליטתה בקיבוץ. עם סיום ההכשרה, עלתה יחד עם כל הקבוצה לקיבוץ בית אורן. כאשר עזבה את הקיבוץ עברה לבאר שבע שם סיימה לימודים כמוסמכת המחלקה להיסטוריה. עבודת מ.א שלה עוסקת בתנועת דרור במרוקו.

לאחר מחלה קשה וסבל במשך שנים הלכה דליה לעולמה בשנת 2014 ונטמנה בבאר שבע. בהשאירה משפחה לתפארת. 

 

בנג'ו דליה

בנג'ו משה (1941-2007)

יליד מרוקו הספרדית. גויס ל"מסגרת" בעירו טנג'יר ושירת בשלוחת "המקהלה" לעלייה חשאית של יהודי מרוקו בין השנים 1958-1960. עזב בחשאי את מרוקו בראש קבוצת חברי תנועת "דרור" בת 30 חברות וחברים והגיע לעיר הצרפתית ג'ימונט להכשרה חקלאית והכנה לקליטה בקיבוץ, בג'ימונט הכיר את דליה אשתו לעתיד. בהגיעו ארצה נקלט יחד עם כל הקבוצה בקיבוץ בית אורן. משם החל לימודיו באוניברסיטה ובסיום הלימודים כמהנדס כימיה נישא לבחירת ליבו דליה. משה כאדם מוכשר להפליא התקבל לעבודה בקמ"ג [הקריה למחקר גרעיני בדימונה] שם עבד שנים במסירות רבה.

משה מילא את חיו במעשים טובים, בעזרה לחלשים, באהבה אין סופית למשפחתו, הלך לעולמו במוות טרגי בשנת 2007. איש מופת היה משה.

 

בניטה יעקב (2013)

יליד מרוקו, גויס בעירו מליליה ופעל שם בעלייה החשאית. היה אחראי על בתי מלון בעיר טנג'יר בהם שהו במעבר עולים. בחודש יולי 1957 נעצר על ידי המשטרה המרוקאית על פעילותו בהברחת עולים מהעיר. עם עלייתו ארצה השתקע בהרצליה ושם נפטר בשנת 2015 יהיה זכרו ברוך.

 

 

בנימין גסטון

יליד תוניסיה היה עוזרו של דן קריב בתוניסיה.

 

 

 

בנסמיאן מרסל (1939-2001)

בגיל שמונה הצטרף לתנועת הצופים היהודית. בהיותו בן 14 החליט שעתידו בארץ ישראל, ובגיל זה נפגש לראשונה בסיפורים על חוזה המדינה וליקט כל ידיעה שהגיעה מישראל. מרסל גויס בעירו מוגדור (אסווירה) לשלוחת "גונן" להגנה על הקהילה היהודית והוא רק בן 16.5 ובשנת 1958 נשלח לאימונים ארצה עבר שם קורס להקמת יחידה ימית מבצעית במרוקו ושם גם רכש ידע בשימוש בנשק. חזר לפעילות במרוקו עד אשר נחשב "שרוף", והיה עליו להסתתר ולצאת את מרוקו. 1959 - מרסל הגיע לקיבוץ דברת במסגרת אולפן לעברית גבר צעיר, תמיר, יפה תואר, בן 20, "אציל" קראו לו חבריו. אחרי האולפן, והוא כבר נשוי לאילנה, התגייס לצה"ל, עלה לדרגת קצין בשריון, ועם גדודו עבר שלוש מלחמות. אחרי מלחמת שלום הגליל כתב: בסופו של דבר אני מאמין בצה"ל מיומי הראשון.

ב-30.5.1959 הוא כתב: "בגלל הנוף האנושי אולי בגלל חלומות שהיו לי בגיל צעיר, במשך הזמן בניתי כאן את ביתי ואת משפחתי ומובן שאת כולם אני אוהב. ביתי הוא קיבוץ דברת". אכן מרסל אהב את דברת ופעל בה רבות. הוא היה מרכז משק הילדים והאמין שיש ללמד אותם עבודה מה היא. עבד בלול, בגידולי שדה, בבניין והיה לרכז הבניין, תפקיד שנשא בו עד מחלתו שאילצה אותו לפרוש. נפש של אמן היה מרסל, עסק בציור, בפיסול, עבודות קרמיקה, גידול צפרים, טפח את הנוי, את הפרח והפורח.

עקבות מעשיו נראים בכל המשק. יהיה זכרו ברוך. מלח הארץ.

 

בנסמיאן מרסל

בעל קורא יונה

 

 

בר-און יצחק [איצה]

הראשון שריכז את יחידת הקישור של "המוסד" בשנת 1955 כאשר קמה "המסגרת" לפעילות חשאית בצפון אפריקה.

יחידת הקישור עסקה באיתור ובגיוס אנשים "למסגרת" בצפון אפריקה והכנתם ליציאה, בארגון קורסים והדרכה למועמדים, טיפלה במשפחות של סגל השליחים שנשארו בארץ, בבסיס הלוגיסטי, ובכל נושא אחר הקשור לפעילות "המסגרת".

 

בר אלון מוני 

 

 

 

בר גיורא נפתלי (1933)

יליד גרמניה. 1936-1948 היה חבר קיבוץ שדה אליהו. שליחותו הראשונה מטעם "המוסד לעליה ב'" החלה ב-1943 בתוניס ומשם עבר ללוב. 1948 – עזב את הקיבוץ והחל לעבוד במחלקת העלייה של הסוכנות היהודית. 1957 – היה מנהל מח' העלייה באנגליה, 1959 - בתפקיד קמב"ץ "המסגרת" מטעם המוסד. וכן היה קצין עלייה בפריז. עם התחלת מבצע "יכין" ואחרי הסכם חסוי עם בית המלוכה המרוקאי נתמנה נפתלי לחודשים מספר כמנהל משרדי "היאס" במרוקו. נפתלי מספר שהיה נוכח ומוסתר בהפלגה האחרונה של הספינה "אגוז" בחודש ינואר 1961 ועקב אחרי כל המבצע שפיקד עליו מפקד חוליות החוף מאיר קנפו. נפתלי יזם את מבצע "מורל" ומינה את דויד ליטמן וג'יזל אשתו לנהלו מקזבלנקה. המבצע אפשר הוצאת 500 ילדים ממרוקו לשוויץ בכיסוי הבראת ילדים ממחלת השחפת.

נפתלי הלך לעולמו בשיבה טובה ונטמן בירושלים.  איש מופת יהיה זכרו ברוך.

 

בר יצחק (1926)

יליד ירושלים. היה דור רביעי בארץ מצד אמו. הצטרף להגנה בהיותו בן 16, ובשורותיה נלחם במלחמת העצמאות. מגיל זה ואילך החל בקריירה ביטחונית שנמשכה כמעט ברציפות במשך יובל שנים. 1955– יצא איציק לקורס של שליחי "המוסד" לצפון אפריקה שם היה מדריך וחניך חבלה גם יחד, לימים תחום התמחותו בשורות ההגנה ובצה"ל. עם סיום הקורס אשר נמשך חודשיים, המשיך ביחד עם יהודה גרינברג בהשתלמות נוספת. בניית סליקים ניידים ונייחים להעברת כספים, מסמכים, דרכונים ונשק קל. בחודש אוקטובר 1955 הגיע לקזבלנקה יחד עם עוד שישה לוחמי המוסד במשלחת הראשונה והחל בגיוס חברים למסגרת בעיקר בעיר פאס ושם הקים שלוחה של "המסגרת". איציק לקח על עצמו עלייתם של יהודי העיר דבדו וביצע משימה זו בהצלחה בעזרתו של הנציג המקומי מרציאנו.

עם סיום שליחותו במרוקו הועבר לאלג'יריה לפקד על העיר קונסטנטין וזאת בתקופה מסוכנת וקרבות בין מורדי האף. אל. אן לבין הצבא הצרפתי. איציק השתתף גם באמצעות הרב נאורי במשא ומתן בין המורדים לבין המוסד בדבר שחרורם של שני השליחים הישראלים  רפאל בן גרא ויעקב חסון שנחטפו על ידם. עם סיום שליחותו חזר איציק ארצה לעבודתו "במוסד" ועד יציאתו לגמלאות. איציק היה מסור גם שנים רבות לפעילות הארגון בארץ והשתתף בדיונים בימי עיון. לפני מותו חיבר אוטוביוגרפיה.

בהלווייתו הספיד אותו יו"ר הארגון מאיר קנפו. איש אשכולות היה איציק בר השאיר משפחה לתפארת.

 

בר איציק

בראלי נונה- 1925-2019

בשנות השישים ראש המוסד האגדי איסר הראל החליט להקים יחידה במסגרת אכא פרט במוסד במטרה לסייע לחברי "המסגרת" המגיעים ממרוקו, תוניסיה ואלג'יריה בנושאי דיור, תעסוקה לימוד השפה ועוד בעיות בהן נתקל בדרך כלל העולה.

כראש היחידה הוא מינה את לילי קסטל ז"ל שפעלה כאחראית על שלוחת העורף הציבורי בפאריס ולעזרתה מינה את נונה בראלי.. בעלת לב רחב, מסירות ללא גבול, וכולה נתינה.

נונה ללא הרף סייעה לכל פונה אליה כל חברי המסגרת ובני ביתם יידעו שהכתובת האמינה והנאמנה היא נונה.

בכל מזג אויר נונה הגיעה הן בדרום והן בצפון לביתו של החבר בדקה את המצב הגישה מיד דו"ח לוועדה המתאימה ובכך פתרה רוב הבעיות של המשפחה.

ביציאתה לגמלאות, המשיכה נונה להתנדב ולסייע לפונים אליה.

בשיבה טובה הלכה האישה הנהדרת הזו לעולמה.

יהיה זכרה ברוך לעד מלח הארץ.

 

 

 

בראלי נונה

ברבי ג'ורג'

יליד תוניסיה. היה מזכיר הקהילה היהודית בעיר בון שבאלג'יריה. יד ימינו של הרב רחמים נאורי רבה הראשי של העיר. לאחר עלייתו לישראל שירת בשנים 1964 - אוקטובר 1968 במסגרת "היאס" כמנהל אזורי בקזבלנקה ואזור דרום מרוקו מטעם הסוכנות היהודית, מח' העלייה והצליח להוציא מהרי האטלס יהודים בתושייה ובתחכום רב. יהיה זכרו ברוך.

 

 

ברד שלמה (ברדה) (1927-2015)

יליד תוניסיה. חבר קיבוץ כרמיה. 1947-1949 פעל בתוניסיה בעלייה חשאית במסגרת "המוסד לעלייה ב'." אחת הפעולות הייתה הוצאת 100 יהודים מתוניסיה בחשאי והבאתם לאלג'יריה ומשם העפילו עם האנייה "יהודה הלוי". עם עלייתו ארצה בשנת 1949 הצטרף לקיבוץ כרמיה שליד אשקלון ועבד שנים כמנהל חשבונות במוסד "שקמה". במשך שנים היה פעיל בארגון פעילי המחתרת עד שחלה.

בשנת 2015 הלך לעולמו לאחר מחלה. שלמה היה איש ישר, הגון ומלח הארץ. יהיה זכרו ברוך.

 

ברוורמן מלכה (1917-1997)

נולדה בפולין. בשנת 1933 עלתה מלכה לישראל יחד אם אימה ושניים מאחיה. הצטרפה לש"י (שירות ידיעות) שהיה שרות מודיעין של ההגנה. עם הקמת המדינה עבדה בשב"כ. בשנת 1952 איסר הראל גייס אותה למוסד, מלכה עסקה בתחום המנהלי של המוסד, היא קיבלה סמכויות גם בתחום שיבוץ כוח אדם. מלכה הייתה בכירה מאוד בקהילת המודיעין של מדינת ישראל והאישה הראשונה אשר כיהנה בתפקיד סגנית ראש המוסד. במסגרת תפקידה היית פעילה מאד בקליטת "לוחמי המסגרת" שעלו ארצה בשנות ה-60.

היא הייתה אישה צנועה מאוד, בקיץ 1966 פרשה מלכה מהמוסד. הלכה לעולמה לאחר מחלה - מלח הארץ.

 

ברכה אליהו 1926-2019

יליד מצרים, הצטרף לתנועת החלוץ במצרים ועלה ארצה ב-1946 היה מעצורי "השבת השחורה" וממקימי קיבוץ ברור חיל. 1948- גויס למוסד לעלייה ב' ונשלח בכיסוי ב-1949 לשליחות למצרים, שם הוא תכנן את עליית יהודי מצרים ותוך שנה הצליח להעלאות ארצה 13.000 מיהודי המקום. במסגרת תפקידו הכיר את דיאנה מבית רוזנטל שהייתה כלואה באשמת "ציונות" ומינה לה עורך דין שעזר בשחרורה. עם סיום שליחותו, פגש את דיאנה בפריז והחליטו להינשא. שניהם נשלחו לאלג'יריה הוא בסיוע עולים ממרוקו הבורחים לשם בדרכם ארצה והיא בעזרת ילדים ובני נוער של אותם עולים בסיוע רפואי. עם סיום השליחות חזר ארצה והחל עבודתו בחברת "צים" ומשם עבר ל"אל ים" חברת ספנות בה היה המנכ"ל במשך 50 שנה.

אלי היה שנים חבר מועצת רשות הנמלים והרכבות, נגיד רוטרי בישראל. אלי הלך לעולמו בשיבה טובה. הספיד אותו יו"ר הארגון מאיר קנפו. מלח הארץ היה אלי הקים משפחה לתפארת, יהיה זכרו ברוך לעד.

 

ברכה אלי

ברכה דינה (מבית רוזנטל) (1937-2013)

ילידת מצרים. אסירת ציון היא ביתו של אלברט רוזנטל רוקח ידוע בקהיר. שני הוריה היו ארץ ישראלים. אביה היה דור חמישי לילדי ירושלים מוצא המשפחה הוא בווילנה. דינה נמשכה מנעוריה לציונות ובגיל 17 היית חברת הנהגת תנועת "החלוץ" בקהיר. עם סיום לימודיה התיכוניים, החלה ללמוד פסיכולוגיה באוניברסיטת קהיר. פעלה במחתרת במצרים. נעצרה שם בגלל פעילותה הציונית. עם שחרורה, פגשה בפריז מי שסייע בידה להשתחרר מהכלא אליהו ברכה ושם נישאו.

בשנים 1950-1951 הייתה ביחד עם בעלה אלי ברכה בשליחות באלג'יריה מטעם הסוכנות היהודית. וטיפלה במסירות רבה בילדי מעפילים ממרוקו שעברו דרך אלג'יריה. עם סיום השליחות חזרה עם בעלה ארצה.

 

ברנס ז'אק

 

 

ברק שלום (הנשל)

בשנים 1964-1969 היה מנהל "היאס" במבצע יכין במרוקו.

 

 

 

ברששת מנחם (1927-2015)

יליד העיר וואזאן שבמרוקו. היה נציג מחלקת עליית הנוער של הסוכנות היהודית בין השנים 1951-56. מורה לצרפתית בבית הספר אליאנס שבעיר ואחראי גם על הצופים היהודים ומזכיר הקהילה היהודית. בשנת 1956 נאלץ לברוח ממרוקו לאחר קבלת איומים מלאומנים מוסלמים בעיר. עם עלייתו ארצה התגורר בעפולה ועבד שם עד 1969 כמפקח במשרדי הדואר. עם צאתו לגמלאות, עבר לגור בתל אביב ועסק במסחר.

מנחם הלך לעולמו בשיבה טובה בשנת 2015 והשאיר משפחה לתפארת.

 

close