image

ר

ראובן דוד (1926-1980)

ראובן דוד (צ'יקו), יליד סלוניקי שביוון. עלה ארצה בשנת1945, יורד ים ותיק ואיש הפלי"ם. בין ראשוני המתנדבים לקומנדו הימי בארץ. השתחרר מצה"ל בשנת 1955 מצויד בדרכון בריטי מזויף. בפברואר 1961 הגיע לקזבלנקה והחל בהקמתן של חוליות חוף חדשות. לאחר מעצרו של מפקד חוליות החוף מאיר קנפו, שהיה גם מפקד החוליות במבצעי הספינה "אגוז" עד לטביעתה. בתקופתו החלו מבצעי הברחה דרך החוף האטלנטי, שהפעם הוכן על ידי קנפו ויגאל כנפי, טרם מעצרו של קנפו, באמצעות הספינה "אלדינה" ששמה הושב ל"קוקוס". ספינה זו ביצעה 7 הפלגות חשאיות ומבצעיה נמשכו עד חודש יולי 1961. באחד מן המבצעים נפצע דוד, החלים וחזר לפעילות שנמשכה עד אמצע 1961.

 

רביד משה

 

 

 

רבינוביץ משה

אביו החורג של האלוף עוזי דיין.

למחרת טביעתה של "אגוז" החל אלכס גתמון לדאוג לחכירת אנייה לצורך הברחת יהודים ממרוקו. הוטל על משה ממושב היוגב "סוס ההעפלה" ומאנשי הפלי"ם למצוא את האנייה הנדרשת. למשה היו קשרים רבים עם ספנים בנאפולי שבאיטליה, ופעל שם בכיסוי כמהנדס בשם אלברטו. לאחר השגת האנייה באיטליה, הגיע משה ללונדון בכדי להשיג סירות הצלה. לשם כך הוא נעזר בשני אנשים - במיכאל גל ודוד ראובן (צ'יקו). בראשית חודש מרץ 1961 האנייה הגיעה לעיר קאדיס שבספרד. הפיקוד על האנייה היה בידי מייק גל (מיקו) איש ים ותיק ונועז. ההפלגה הראשונה נחלה כישלון, ובהפלגה השנייה (26 במרץ 1961) פיקד משה בעצמו על האנייה, כאשר מייק גל ודוד ראובן היו בחוף ליד מוחמדיה. בוצעו 6 הפלגות עם ה"קוקוס".

 

רבינוביץ משה

רואימי מרסל (1933-1964)

יליד מרוקו, אסיר ציון והרוג מלכות. מרסל יליד העיר פאס, גויס ל"מסגרת" ופעל שם. השתתף במספר מבצעים נועזים כולל הפלגה החשאית הראשונה של הספינה "אגוז" שנערכה בספטמבר 1960. במבצע "בזק" שהתקיים בפברואר 1961 נעצר מרסל בעירו, והובא לחקירות מייגעות בעיר מקנס. עם סיום החקירות נכלא בכלא הארור "סידי סעיד" שבמקנס ועד לשחרורו הזמני. מרסל הוברח לצרפת ולא עלה ארצה. היה מטופל שם אצל רופאים רבים. לפי דברי משפחתו, כתוצאה מהעינויים אותם הוא עבר בזמן החקירות הזדקק לטיפולים רבים. נפטר ונטמן בפריז. הצעתנו להעביר גופתו לקבורה ארצה נדחתה על ידי המשפחה.

 

רואימי מרסל

רואימי סעדיה (קיד רוזה) (1914-1973) 

סעדיה רואימי נולד בדצמבר 1914 בעיר מזגון שבמרוקו. כונה בשם KID ROSA, בשנת 1932 החל בקרירה מקצועית באגרוף. בשנת 1937 הוכתר לאלוף מרוקו באגרוף במשקל נוצה והיה ליהודי הראשון במרוקו שזכה בתואר זה. בכך הנחיל "קיד רוזה" כבוד ליהודי מרוקו בכלל וליהודי קזבלנקה בפרט. רואימי היה היהודי הראשן שהתאגרף עם גדולי עולם באגרוף כמו יונג פרז (YUNG PEREZ) יהודי מתוניסיה, אלוף העולם באגרוף בשנת 1931. פרז נורה במצעד המוות במחנה אושוויץ. מרסל סרדון (MARCEL CERDAN ) אלוף העולם באגרוף בשנת 1948. כמו כן התחרה קיד רוזה עם מתאגרפים נוספים באירופה, ומתאגרפים מוסלמים ממרוקו וצפון-אפריקה. יתר על כן, בקזבלנקה חינך "קיד רוזה" דורות של מתאגרפים יהודים שהגיעו לתהילת עולם. הוא הקים מועדוני אגרוף לנוער יהודי ללא תמיכה כמו "ליונס ספורט" ו"מועדון בשרל-נטר.

בזמן מלחמת העולם השנייה, בשנים 1941-1942 תקופת ממשל שלטון "וישי" במרוקו, התעלמו השלטונות הצרפתים ממתקפות של מוסלמים על יהודים. "קיד רוזה" אימן את צעירי המלאח בקזבלנקה להתארגנות הגנתית כדי להדוף את המתקפות של המוסלמים. התארגנות זו הייתה הגרעין הראשון להקמת מחתרות יהודיות בקזבלנקה וברחבי מרוקו. על מעשה זה הוענקה למשפחת רואימי תעודת הוקרה על שמו מארגון פעילי המחתרת וההעפלה בצפון אפריקה.

בפברואר 1973 נפטר סעדיה רואימי "קיד רוזה" ממחלת הסרטן. יהי זכרו ברוך.

 

 

רואש גבריאל (1937)

יליד מרוקו. גבריאל היה חבר בתנועת נוער חלוצית בעירו מקנס. עם קבלת עצמאות מרוקו שובץ ב"מקהלה" לעלייה חשאית ו"גונן" להגנה על הקהילה היהודית. גבריאל איש צנוע, ישר, היה מסור לפעילותו המחתרתית בעירו.

לאחר מחלה שנמשכה שנים, הלך לעולמו.

 

רואש גבריאל

רווח הנרי

יליד 1931, בעיר מרקש שבמרוקו. למד בבית ספר אליאנס בעיר הולדתו וכן לימודים מקצועיים בבית הספר החקלאי במרקש עד שנת 1948. בשנת 1956- גויס ל"מסגרת" ופעל בה במשך שנים. 1960 – נשלח לקורס מכי"ם שהתקיים בטירת קמבוס שבדרום צרפת. בחזרה מהקורס שולב ביחידות גונן להגנה על הקהילה. עלה ארצה ונקלט באשדוד.

 

 

רוזנהק דב

מקיבוץ ברור חיל. שליח תנועת הבונים.

 

 

רוטשילד גדעון

 

 

רוימי שלמה (1925-2008)

 יליד מרוקו. 1945-1948 שלמה פעל במחתרת הראשונה במרוקו בהברחת היהודים מגבול מרוקו-אלג'יריה. גויס בשנית בשנת 1956 ופעל ב"מסגרת" עד שנת 1962. השתתף במבצע "יכין" עם לוחם המוסד דב שומרוני. בשנת 2008 הלך לעולמו והוא בן 83.

 

רון יואל (1925-2019)

יואל נולד באנטוורפן-בלגיה להוריו יעקב ויהודית שהיגרו לשם מפולין. גדל בבית מסורתי שחינך לציונות ולאהבת האדם. בהיותו בן 10 הצטרף לתנועת גורדוניה- מכבי הצעיר תנועה שהייתה לו לבית שני. זמן קצר אחרי פלישת הגרמנים לבלגיה, ב-1940 נפטרה אמו וחודשים מספר לאחר מכן, בהיותו בן 16 ואחרי כישלון בניסיון בריחה מבלגיה, מצא יחד עם אביו ושתי אחיותיו מסתור אצל משפחה בלגית שקיבלה הוקרה כחסידי אומות העולם. במסתור זה שהה יואל שנתיים וחצי. חווית חוסר האונים והשהייה במסתור היו מאוד משמעותיים ליואל והיו כל ימי חיו מאין תשובה לחוויה זו. תשובה של עשייה אמיצה למען אחרים תוך לקיחת אחריות והליכה בדרך בה הוא האמין ללא כל תלות באחרים. עם סיום המלחמה, ולאחר שנת הכשרה בצרפת יחד עם שתי אחיותיו, עלה יואל ארצה עם גרעין "שגב" ונקלט בקבוצת השרון שם מילא מספר תפקידים  ביניהם מרכז משק. "בשבת השחורה" ב-1948 היה פעיל בהתנגדות ונכלא עקב כך בכלא בעתלית. ב-1953 היה יואל ממקימי קיבוץ יפעת ומילא בו מספר תפקידים משמעותיים כאשר תמיד עמדה בפניו טובת החבר,  האדם.

ב-1960 יצא יואל לשליחות חשאית למרוקו לסייע בהגנה על הקהילה היהודית ובעלייה החשאית של יהודי מרוקו. בזהות בדויה של איש עסקים צרפתי. הוא אומר בנו רן תמיד התפעל מיהדות מרוקו, מהחוכמה, מהעדינות, ומהאומץ הן של ההנהגה והן של האנשים הפשוטים. שם במרוקו הכיר את אורנה שהייתה פעילה במחתרת ועלתה אתו ארצה עם סיום שליחותו. הם התחתנו ב-1962 ונולדו להם שני בנים רן ועדי ובת נועה (ז"ל) אחרי לידתו של עדי יצא שוב לשליחות למרוקו לתקופה של 3 חודשים. יואל היה אוזן קשבת לאנשים במצוקה, כתובת לכל מי שהיה זקוק לעזרה ולתמיכה. אדם עם לב רחב, מסור ואוהב, דואג לבודדים ול "שקופים" בחברה.

ב-1992 עזבו יואל ואורנה את קיבוץ יפעת בתחושת אכזבה ועברו לאשדוד ויותר מאוחר לכרמיאל. ולמרות היותו גמלאי המשיך יואל לעבוד. בשנת 2010 חזר יואל יחד עם אורנה לקיבוץ לחיות שארית חיו עם ילדיו ונכדיו יואל חי חיים עשירים בעשייה ונפטר בגיל 94 בקיבוץ יפעת.

לחודש פקידתו ולפי בקשת המשפחה הגיע לקיבוץ מאיר קנפו להרצאה בפני חברי הקיבוץ הן על "המסגרת" בצפון אפריקה והן על פעילותו הענפה של יואל במחתרת במרוקו. יהיה זכרו ברוך לעד הוא היה לי לידיד נפש.

 

רונאל אפרים

לוחם "המוסד" שירת משנת 1960 ועד 1964 כמפקד "המסגרת" בשלושת ארצות צפון אפריקה. מושבו הקבוע היה בפריז. בשנים אלה פיקד על מבצעי התגוננות בתוניסיה ואלג'יריה, וכן מבצעי התגוננות והעלייה החשאית של יהודי מרוקו. מחודש נובמבר 1961 פיקד על מבצע "יכין" במרוקו. אפרים עמד בהנחייתו של ראש המוסד דאז איסר הראל, מאחורי יוזמת מבצע "יכין" בגיוס אישים לשלוחת "גרקו"(העורף הציבורי) של "המסגרת", שלוחה המסונפת לשלוחת המודיעין. אפרים דרבן "חיפוש דרכים" להדברות עם השלטון במרוקו ובאמצעות אנשי שלוחת העורף הציבורי המרוקאי. המשא ומתן נמשך כארבעה חודשים ונסתיים בהסכם חסוי עם שלטונות מרוקו על יציאת 50,000 יהודים. בסוף הדבר יצאו ממרוקו במבצע "יכין" כ-90,000 יהודים. אפרים איש אשכולות ישר דרך, בעל מוסר גבוה ויושר שאין כדוגמתו.

הלך לעולמו בשיבה טובה. יהיה זכרו ברוך.

 

רונן ארגס (יוסף) (עו"ד)

יליד איזמיר שבתורכיה. חבר קיבוץ עין חרוד. יוסף פעל תחילה במצרים בשנת 1949 ובשנות ה-60 נשלח לפעילות במרוקו, וכן פעל בערים טנג'יר ומלייה. לאחר מכן נשלח לאלג'יריה לפעילות במסגרת "גונן". בארץ ניהל משרד עו"ד לשירות הקיבוצים. הלך לעולמו בקיבוץ ונטמן שם.

 

 

רותם בנימין (1923-1986)

לוחם המוסד בנימין רותם נולד בתל אביב ב-23 באוקטובר 1923 למשה ורחל רוטקייזר. גדל בחיפה ובגיל 14 נשלח על ידי הוריו להמשיך את לימודיו בתיכון שליד האוניברסיטה האמריקאית בביירות. לאחר סיום התיכון הספיק ללמוד עוד שנה באוניברסיטה כשמטרתו הייתה להתמחות בהנדסה, אולם ב-1942 נקרא לחזור והתחיל לעבוד עם הצבא הבריטי בארץ ישראל. לאחר שהוצב לעבוד בהנהלת IPC גויס לצה"ל בשנת 1948 וסיים את שירותו הצבאי בדרגת חובל בחיל הים. במילואים קיבל דרגת קצונה ושירת בדרגת סגן. משנת 1950 הועסק בנימין בנציבות שירות המדינה במסגרת משרד ראש הממשלה, משרד הביטחון ומשרד החוץ.

בין 1952-1955 נשלח במסגרת עבודתו לרומא, תפקידו הרשמי היה אחראי על המדור הקונסולרי בשגרירות ישראל ברומא. מסוף 1959 ועד סוף 1960 היה בנימין מ"מ ראש ה"מסגרת" במרוקו במקום חגי לב ועד הגעתו לתפקיד של אלכס גתמון. בראשית ינואר 1960 פעל לחידוש הקשרים עם מבריחים שפעלו במבצעי העלייה החשאית  בעיר טטואן וערים אחרות. הוא גם קשר קשרים חשובים עם מושלי המחוזות בהם פעלה "המסגרת" ולא פעם הצליח לשחרר ממעצר חברים שנתפסו בשטח כולל מעצרו של זאב עמית. בין 1958-1962 נשלח לפאריס מטעם "המוסד" במסגרת משלחת הקניות של משרד הביטחון. בין השנים 1965-1970 נשלח לאפריקה בתפקיד יועץ לשגרירות ישראל באבידג'אן (חוף השנהב) ולשגרירויות ישראל במערב אפריקה. בנימין היה בוגר המחזור הראשון של המכללה לביטחון לאומי ומילא מגוון רחב של תפקידים במשרד ראש הממשלה.

בשנות עבודתו בקהילת המודיעין מילא תפקידים ביטחוניים עדינים ורגישים במקומות שונים בעולם, הוא היה אחד מאנשי המפתח במבצע יוסל'ה שומכר והיה מאוד פעיל בארגון וביצוע העלאת יהדות מרוקו בחשאי והקמת יחידות "גונן" להגנה על הקהילה היהודית. הוא גם השתתף במעקב אחרי מנגלה. עם סיום תפקידו במוסד בתחילת שנות ה-70 קיבל בנימין את אות הנשיא על פועלו הרב למען מדינת ישראל ויהדות העולם. לאחר שפרש מהמוסד עבר לעסקים פרטיים.

בנימין נפטר ביום 6 בינואר 1986 בגיל 62. היה בעל עוז יושר והגינות. ומהאנשים שאין חשש לצאת איתם לקרב. יהיה זכרו ברוך לעד.

 

רותם בנימין

רייזל בנימין (ד"ר) (1907-2001)

ד"ר רייזל בנימין Bertrand  יליד צרפת. ד"ר רייזל נשלח למרוקו כרופא אימון, הוא היה רשום כרופא בפריז, בעל אזרחות צרפתית. ועמד בראש "שלוחת העורף הציבורי" של יהודי מרוקו. ב-21.9.1957 בדרכו מהעיר טנג'יר יחד עם רעייתו ועם הזוג אבי טבול מוריס, לכיוון קזבלנקה הרכב נעצר לבדיקה על ידי משטרת מרוקו. ברכב נמצאה חבילה מוסלקת המכילה 146 דרכונים מרוקאים מזויפים על שם יהודים מהערים פאס, מקנס, קזבלנקה ומרקש. ד"ר רייזל נעצר ועבר חקירות מייגעות אך ללא עינויים. בנימין הוחזק בכלא בעיר טטואן. שם שימש כרופא ורכש את אימונם של כל הסוהרים והסגל הבכיר של הכלא.  ב-3 בדצמבר 1957, הובא למשפט על השתייכות לרשת ארגונית העוסקת בפעולות המסכנות את ביטחונה של מרוקו. בנצלו רגעי תנומה של שומריו, נמלט לבניין השגרירות הצרפתית בעיר, ומשם בעזרת הקונסול הצרפתי ברח למובלעת הספרדית סיאוטה.

ד"ר רייזל הלך לעולמו על אדמת הארץ במרץ 2001 ונטמן בירושלים. יהיה זכרו ברוך.

 

רכטמן מנחם (רולי)

יליד בלגיה. במלחמת העולם השנייה נספו הוריו בשואה ועם סיום המלחמה, ניסה להעפיל ארצה בשנת 1947. בדרך נתפסה אנייתו על ידי הבריטים והוא הוגלה ביחד עם חבריו לתנועה למחנה מעצר בקפריסין.  בשנת 1948 הגיע ארצה ונקלט בקיבוץ משמר הנגב שם מילא תפקידים כסדרן עבודה, גזבר הקיבוץ ומנהל האולפן. מנחם יצא פעמיים בשליחות התנועה הקיבוצית ובאישור המוסד למרוקו בין השנים 1956-1962. בסרטו של אלברט בן חיים "צעירי ציון דרור מרוקו" מספר מנחם על רמתם האינטלקטואלית הגבוהה של הצעירים ממרוקו שהצטרפו לתנועה ומשבח את מסירותם לרעיון הציוני.

מנחם הלך לעולמו ביום 4 בספטמבר 2013. ונטמן בקיבוצו. יהיה זכרו ברוך.

 

רכטמן מנחם

רק עוז מנחם

בשנים 1958-1960 פיקד לוחם המוסד מנחם רק עוז על שלוחת "גונן" של המסגרת במרוקו. לפני שליחתו היה מנחם קצין ראשי של האימון הגופני של צה"ל. בהגיעו למרוקו שינה את כל כללי הפעילות של יחידת "גונן". היחידות עברו לפעולות בשטח ביתר עוז וביתר ביטחון. מנחם לימד באופן אישי שיטות הגנה והתקפה, לפי שיטת "הלחימה הישראלית". לאור סכנה מידית שריחפה על יהודים במלאח של קזבלנקה על ידי מורדים אלג'יראים בשנת 1959, ולראשונה, ניתנה על ידו הפקודה להוציא נשק מהסליקים ולסייר ברחובות "ה-מלאח" שבקזבלנקה. הפקודה שניתנה ל"רמון" (מאיר קנפו) הדהימה את לוחמי המחתרת. רמון שהיה אחראי על בטחון היהודים במלאח  הקים חוליה  מיוחדת שיצאה לסייר עד השעות הקטנות של הלילה. זו היית תקופה ששינתה את תפיסת עולם שהיית עד בואו של מנחם.

לאחר שנתיים חזר מנחם ארצה לתפקידו כמפקד אימון  גופני של צה"ל בווינגייט. מנחם השאיר משפחה לתפארת. מלח הארץ, היושר ההגינות והעוז היו באופיו של מנחם. יהיה זכרו ברוך.

 

close